רבי חיים חייקא מאמדור (ר' חייקיל אמדורר, ? - כ"ג באדר תקמ"ז, 1787) היה אדמו"ר חסידי בדור השלישי לחסידות.
נולד לרבי שמואל. לפי המסורת במשפחה, אבותיו היו מספר דורות של צדיקים נסתרים[1].

לפי המסורת החסידית[2] היה מלמד תלמידים ועוסק בצומות וסיגופים כמה פעמים משבת לשבת והיה ער אלף לילות לעסוק בתורה[3]. באחד ממסעותיו של רבי אהרן הגדול מקרלין בליטא הגיע לאמדור וראה את רבי חיים חייקל לומד. שאל אותו רבי אהרן במה הוא עוסק. השיב לו רבי חיים: בתורה לשמה. שאלו רבי אהרן: והיכן ה'דברים הרבה?'[4] ומבלי לחכות לתשובה הוא פנה מיד ויצא מבית המדרש ועלה על העגלה והחל לנסוע. רבי חיים חייקל רץ אחרי העגלה והתחנן לפני רבי אהרן שיעצור אותה, אך הוא ציווה על העגלון להמשיך בנסיעה עד שראה שלא נשאר כח לרבי חיים להמשיך לרוץ ואז עצר את העגלה והעלהו. שאלו רבי חיים איפה מקבלים את ה"דברים הרבה" ענה לו רבי אהרן שיסע למזריטש. כשהגיע למזריטש אמר המגיד ממזריטש לרבי אהרן: "הבאת מנורת זהב מלאה בשמן שרק צריך להדליק אותה".

התייחד בתפילתו שהייתה בהתלהבות ובמרירות. צדיקי דורו שיבחו את עבודת תפילתו, ביניהם רבי פנחס מקוריץ ורבי ברוך ממז'יבוז'. באופן שונה מהמקובל אצל חבריו תלמידי המגיד ממזריטש, תמך בעשיית סיגופים ותעניות, וכאמור, אף הוא התנהג כך. עקב מגוריו והשפעתו בליטא, חלק גדול מההתנגדות לחסידות הופנה אליו ופעם אף הלקו אותו בגלל עדות שקר שאכל חלב אחר בשר. ספרו "חיים וחסד" היה מונח בכתב יד אצל אדמו"רי קרלין ובשנת תרנ"א הודפס לראשונה בוורשה.