סֵפֶר מַעֲבַר יַבֹּק הוא שמו של ספר שחיבר אהרן ברכיה מודינה והודפס לראשונה במנטובה בשנת 1626. בספר 112 פרקים (בגימטריה יבק), הכוללים, בין השאר, תפילות וטקסים המיועדים לחולה , בני משפחתו והסובבים אותו במשך מחלתו, יציאת נשמתו וקבורתו. בספר יש ביטוי לפחדיו של החולה מן המוות ואת תקוותו להירפא, כמו ההיבט המציאותי של הסובבים אותו בהקשר לתהליך אותו הוא עובר, שלרוב איננו הפיך‏. הספר אינו חיבור הלכתי במובן המקובל של המילה, אך למרות זאת הייתה, ועדיין יש לו השפעה אדירה בשדה הפסיקה בתחום אחרית ימיו של יהודי‏.

המחבר מדמה את המוות והמעבר בין העולם הזה לעולם הבא, למעברו של יעקב את נחל יבוק לקראת פגישתו עם עשו אחיו (כאשר לפני המעבר הוא שלח מנחה לעשיו, ולאחריו נאבק עם מלאך). את ההיאבקות עם המלאך הגיבור מדמה המחבר להידבקות בה' לאחר המוות, כאשר את סיום ההיאבקות עם עלות השחר מקביל המחבר לתחיית המתים. המחבר מאריך בהקדמה בהקבלה זו מצדדים שונים, ואף דורש את יב"ק כראשי תיבות בדיעבד - ייחוד, ברכה, קדושה, הנמצאים בעולם הבא.